<h1>העיטור הלכ' ציצית ש"ב ח"ג</h1>
<h2>דף כד.</h2>
חלק השלישי. על עטיפתה. בחזקת (ב"ב נ"ז:). טלית של חכם צריך שיהיה חלוקו נראה מתחתיו טפח ודרך העטיפה רחבה לקומת האיש ומחזיר שתי ציצת לפניו ושתים לאחריו כדי שיהיה מוקף במצות ויכסה בו ראשו שלא יעמוד בגילוי הראש ורבותינו הגאונים כתבו ועטיפתו כעטיפת הישמעאלים עטיפה גמורה. ומסתבר' לן דעטיפת ישמעאלים לא הוזכרו אלא גבי אבילות דא"ש קרע שאינו בשעת חימום אינו קרע וכל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאלים אינה עטיפה מחוי ר"נ עד גבי דדיקנא ובירו' (מו"ק פ"ג ה"ה) צריך לכסות את פיו ובבלי (ב"ב ט"ז:) מה עדשה אין לו פה אף אבל אין לו פה והתם הוא דכתיב לא תעטה על שפם מכלל דכ"ע מחייבו (מו"ק ט"ו.) ובמצורע כתוב ועל שפם יעטה ובמנודה מבעי' לן אבל כ"ע לא מחייבי בעטיפת הראש כלל דא"כ יכסה את פיו וכי (ר"ש) [ריבר"א] שהיה מתכסה בסדינין המצוייצין (שבת כ"ה:) וכן (חתנים) [דיינים] (שבת י'.) מי היו מתעטפין בכך, ורב יהודא (אמר) אינש צניעא (ולא) הוה (שדר גלימא) [ולא קשרי גלימא כולא יומא] (מנחות מ"ג.) אטו כל יומא הכי קאי. וגבי בהמ"ז דאמר (ברכות נ"א:) ר"פ מתעטף ויתיב משום דחזינן ביה עיטוף כעטיפת ישמעאלים הוא, וגבי ציצת נמי אע"ג דמברכין להתעטף (תוספתא ברכות פ"ו הט"ו) בציצת לשון כסות היא כדכתיב אשר תכסה בה שמכסה בכסות והולכין ועוסקין בעסקיהן פעמים בכסוי הראש פעמים בגלוי הראש.
